רש"י על בראשית רבה צ״א:ד׳

מהדורה: ווילנא, האלמנה והאחים ראם, תרל"ח

מקור בראשית רבה צ״א:ד׳
4 וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט וגו' בראשית מב, ו, שָׁלשׁ גְּזֵרוֹת גָּזַר, שֶׁלֹא יִכָּנֵס עֶבֶד לְמִצְרַיִם, וְשֶׁלֹא יִכָּנֵס אָדָם בִּשְׁנֵי חֲמוֹרִים, וְשֶׁלֹא יוֹלִיכוּ חֲמָרִים תְּבוּאָה מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, שֶׁלֹא יִכָּנֵס אָדָם עַד שֶׁלֹא יִכְתֹּב שְׁמוֹ וְשֵׁם אָבִיו וְשֵׁם זְקֵנוֹ. וַהֲוָה תַּמָּן מְנַשֶּׁה קָאֵים מְקַבֵּל פִּתְקִין, אָמְרִין נֵעוֹל וְנֶחֱמֵי אִי אַשְׁכְּחָן יָתֵיהּ טָעוּן לָן בְּמַדָּיו דְּמִכְסָא, הָא טַב, וְאִם לָאו בְּצַפְרָא נֶחֱמֵי מַה נַּעֲבֹד.
פירוש רש"י על בראשית רבה צ״א:ד׳
4 ג' גזירות גזר שלא יכנס לה עבד. שמא שלח יעקב עבדיו לשם:
5 שלא יכנס אדם בשני חמורים. כדי שיבא כל אדם בחמורו ויביאו הם בעצמם שאם היה נכנס בשני חמורים היה אחד שולח ביד חבירו י' חמורים שלא יבא הוא בעצמו: